הוא היה בן אדם מרשים, אפילו המוכר בחנות התרשם ממנו, היה לו מבט מהפנט והיה כל הזמן מצטט פסוקים מהתנ''ך, זאת אומרת מהברית הישנה, בזמנו הייתה רק ברית אחת, טובה וישנה, עוד לא קמה לה בריתות אחרות, אילו היה חי בימנו היה בוודאי מאובחן ב''סינדרום ירושלים'' ונפטר עם כמה כדורים פסיכיאטריים מרדימים בלי לעורר הרבה עיניין, אבל בזמנו כשהוא חי, עוד לא נתנו שם לתופעה שלו כי לא הכירו את כל הסינדרומים של ימינו, בגלל זה בעל החנות ניסה לברר איתו מה הוא צריך.

זה היה חנות כל בו הגדול בירושלים, יכלו לרכוש שם הכל, אבן להיסקל, עץ להיתלות עליו ואפילו סייף להישסף איתו, המוכר אמר לו שלא ידאג, שיקנה מה שהוא צריך, שישמור את הקבלה ויקבל כבר החזר מהסנהדרין, אז הוא קנה את כל מה שהוא צריך, רגע לפני ששילם הציע לו המוכר להוסיף משלו, סודר שמחובר לדגל, ולשכור את הסוס עם הרץ שמעמידים עליו, ''כדאי לך, אתה אף פעם לא יודע...'' שכנע אותו המוכר וקיווה שימצא לו זכות, הוא גם שכנע אותו לקנות קורט לבונה ובקבוק יין משכר כדי שלא יהיה עצוב בזמן עליית הנשמה, למרות שבדרך כלל נשים יקרות שבירושלים היו מתנדבות ומביאות אותן אבל למסית ומדיח כמוהו, לא ברור שהן תרצנה להתקרב.

הוא שילם על הסחורה, יצא מהחנות עם מוט רחב בצורה טי ואבן גדולה כנגד ליבו, הוא היה נגר מלידה, תמיד אהב עצים ואבנים, הוא לא חשב שהעץ והאבן יבגדו בו רק בגלל שהשתחווה להם פעם.

ליוו אותו שני תלמידי חכמים, שאלו אם יש מי שרוצה ללמד עליו זכות, אמר אחד כן ונשתתק, החזירו אותו פעם ופעמיים כי רצו ללמד עליו זכות, למרות ששתק, פירשו שהוא מפחד מהמוות הקרב, אבל לא מצאו לו זכות, אז חזרו איתו בשקט שני תלמידי החכמים, ראו שטמון הוא עמוק במט שערים שלו ולא יכלו לו.

אז הוציאו עליו כרוז, במשך ארבעים יום ברציפות, וכשכבר סלדו ממנו לגמרי מסרו אותו לטיפול של הרומאים, בעלי הקסדות האדומות. הם בררו לו מיטה מגעילה, צלבו אותו ועשו עליו איקס, השפילו אותו ועינו אותו בגלל היותו יהודי והוסיפו נדבך חדש של רוע ואנטישמיות בעולם, יצא עשיו מהשק ושנא את יעקב עוד יותר כי הוא נתן לו לעשות את העבודה המלוכלכת, לקיים את דברי הסנהדרין ולבער נפש מישראל, כעס יצא אל העולם, רוגזו של עשיו, והאמונה שהאל הוא לא בן אדם נעדרה מן העולם, החוצפה הופיעה ברחובות ירושלים, תסמונת ירושלים בגאונה, סינדרום ירושלים.

זה כנגד זה ברא אלוהים,

אריב''ל כל הזובח את יצרו ומתודה עליו מעלה עליו הכתוב כאילו כיבדו להקב''ה בשני עולמים העולם הזה והעולם הבא דכתיב {תהילים נ-כג} זובח תודה יכבדנני ואריב''ל בזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן שנאמר {תהילים נא-יט} זבחי אלהים רוח נשברה ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר {תהילים נא-יט} לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה: