ה'סיפור' שייך לדף קח,ב שנלמד בעוד כחודשיים. אני מביא אותו עכשו כדי לשמוע תגובות המשתתפים בפורום ולהשתמש בהן.
מר ראובן קמפניינו שיחי' כתב כבר 4 ספרים שהם לקוטי עיון על פתגמים בתלמוד הירושלמי, האחרון בהם נקרא 'שיח תעניות' על מסכת תענית. הספר מחולק למאמרים קצרים כשכל מאמר עוסק בפתגם אחד שהוא מפרש בטוב טעם עפ"י פרשני הירושלמי וגם על פי המחקר המדעי המודרני.
המאמר ה-15 בספר עוסק כאמור במימרא המופיעה בירושלמי תענית פ"א ה"ו, כמו גם בסנהדרין קח,ב, "חם כלב ועורב קילקלו מעשיהן"
אני מצטט מהגמרא :"ת''ר שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו כלב ועורב וחם כלב נקשר עורב רק חם לקה בעורו". רש"י מפרש עפ"י התנחומא נח :"וחם הוא אבי כנען זה א' משלשה ששמשו בתבה אלה חם, חם וכלב ועורב, ושלשתן לקו, חם לקה בעורו, כלב נקשר, עורב מזריע מן הפה"
וכן מובא בהמשך הירושלמי שם :"דתנינן חם כלב ועורב קילקלו מעשיהן חם יצא מפוחם כלב יצא מפורצם בתשמישו עורב יצא משונה מן הבריות"
אינני מתכוון לצטט את כל מאמרו של המחבר כאן אלא רק זאת : לגבי הכלב והעורב אני (ר.ק) מניח שחז"ל אמרו מה שאמרו או על סמך תצפיות או על סמך ידיעות נפוצות המבוססות על הידע המדעי שבימיהם.
מה מקור ההסבר המופיע בתנחומא לגמרא בסנהדרין ?
ר.ק מציין שאריסטו מכיר היטב את הדעה בדבר הזדווגות בע"ח מסוימים דרך הפה המובעת לא רק מפי ההמון אלא גם מוכרת היטב בקרב המלומדים ומתנגד לה וכותב :
יש האומרים כי העורב והמגלן מן העופות ...מזדווגים דרך הפה, כך לפי אנקסאגורס ופיזיקאים נוטפים. אריסטו מסביר שהעורבים נראים כמתנשקים במקוריהם , כמו גם היונים, והאגדה הזו נדבקה בעורבים דווקא כי רק לעתים רחוקות רואים אותם מזדווגים, בניגוד ליונים.
אם כן זו אגדה ללא כל בסיס מדעי ואין לה שחר. אם אמנם כן, יוצא שהעורב לא נענש כלל על ששימש בתיבה. אם כן יש להימנע מללמוד שטות וטעות כזו ואולי אף למחוק אותה, הלא כן ? או לפחות לכתוב כהערה שזו שטות וטעות ( מה שלא עשו לא שטיינזלץ ולא שוטנשטיין, ובודאי לא רש"י )! המשך להלן