סליחה על האיחור בכמה דפים אבל זה (לדעתי) מספיק מעניין ושייך לעוד סוגיות בש"ס...

בגמרא ובמדרשים שונים מופיעים כמה יצורים אגדתיים:
עוף החול (אורשינה, שבמכה מקורות מבואר שהוא שנרף וחוזר לחיות),
שור עם קרן אחת במצחו (אדם הקריבו לקרבן),
קינטורין (בלעז: קנטאור) שנבראו מדור אנוש והם חציים אדם וחצים סוס,
אדם-זאב (מוזכר בחלק מהראשונים),
אדני השדה (שלחלק מהפירושים מחובר עם טבורו לאדמה),
וכמובן בני-ים ובנות-ים (אפילו ברש"י, ולדעתו לזה התכוונה הגמרא בדבריה "דולפינים").

מדובר על נושא עדין כמובן, אבל נתחיל מהמציאות הברורה: כל אלו תוארו אצל העמים הקדמונים, בתרבויות רבות ושונות, לרוב מתקופה שקדומה לחז"ל, ועד מאות השנים האחרונות.
יש להדגיש - בספרים מימי הביניים כל אלו תוארו כבעלי חיים אמיתיים. (יש שני ספרים עיקריים שאני מכיר שעסקו בתיאור יצורים מוזרים: Monstrorum historia דהיינו, תולדות המפלצות (הכוונה ליצורים מוזרים בכלל), ו-Prodigiorum ac ostentorum chronicon , שסוקר אירועים לא-טבעיים במשך כל ההיסטוריה. שניהם מביאים תיאורים וציורים, לפעמים עם הסיפור היכן ומתי נראה היצור המדובר. אכן בעבר הגבול בין דמיון, טעות, הגדרה לא נכונה ומציאות - היה מטושטש לחלוטין.

כיצד רעיונות כאלה נמצאים גם בגמרא? כבר ייסדו המפרשים שעיקר מטרתם של האגדות שבגמרא הוא המסר ולא השאלה האם מדובר באמת היסטורית מדויקת. כך מצאנו במפרשים במשך הדורות סיפורים שמקורותיהם באגדות העמים, ולקחו מהם את המסר המתאים (לפעמים בשינוי פרטים, לצורך המסר).
ומי שירצה לומר שהיו מחזל שטעו והאמינו באמיתיותם של יצורים כאלה, גם בזה אין בכך פסול, שכן כתבו רוב המפרשים שחז"ל קיבלו את ענייני המדע מהגויים, וכיוון שחכמי הגוים פעמים רבות האמינו בזה, אין פסול שגם חזל סברו כך.

אני מצרף איורים מהמאות ה-13 עד ה-17.