תוס: יום הששי. תימה למ''ד בשבעה בחדש נתנו עשרת הדברות מאי יום הששי וי''ל דיומא קמא לא אמר להו מידי משום חולשא דאורחא א''נ היתה ראויה לינתן בששי אלא שהוסיף משה יום אחד מדעתו:

לפי התוס' עד ו' סיון התקיים העולם על תנאי שיקבלו התורה בו' סיוון אך תנאי זה היה בכוחו להחזיק העולם רק עד יום זה ולא עד ז בו קיבלו התורה בפועל, אם כן יש לשאול מה קיים העולם באותו יום?
והתשובה היא שהתקיים ע"י שחידש מרע"ה יום מדעתו ע"י שנשא ק"ו בעצמו
אם כן גם ללא קבלת התורה מה' די היה בחידושו של משה לתת זכות קיום לעולם שכיוון שהיה זה ק"ו הרי וודאי נכון הדבר ואם אמת הוא הריהו תורה (כידוע שאם A=B ו B=C אז A=C...)
ואדרבה נראה שעיקר קיום העולם אינו תלוי בקבלת התורה שבכתב שהרי מעשה הקבלה הינו חד פעמי ובפשטות מספק זכות ליום הקבלה בלבד אלא ההצדקה לקיום העולם מיום ליום הינה דוקא מצד שבכל יום יש חידוש נוסף ע"י התורה שבע"פ וזו הזכות לקיום עוה"ז.