(אלו הערות שאני רושם לעצמי ללא עיון, בעיקר כדי לגרום לעצמי לחזור פעם נוספת, ועם הקוראים הסליחה על ההטרחה בשביל זוטות)

א. יום הששי. הששי בסיון. ובתוס' דאף למאי דקי"ל בשביעי בסיון ניתנה תורה, מ"מ זמנה היה בששי אלא שהוסיף משה יום אחד מדעתו. וידוע שבזה ביארו הפוסקים מדוע אנו אומרים בתפילות העצרת "זמן מתן תורתינו" והוא אינו אלא למחר.

ב. יבוא לבן ויעיד. ראה נא ברש"י דברים נפלאים (ומקורו כמדו' בתנחומא) מה מצאת מכל כלי ביתך, אפי' סכין אפי' המנק אפי' מחט, והחתן הדר בבית חמיו עשרים שנה כשיוצא אינו נוטל עמו כלי קטן? עכ"ד רש"י. ובתורה הרי מפורש עוד אריכות, אתה החלפת את משכורתי עשרת מונים ואני טריפה לא הבאתי, גנובתי יום, אכלני חורב וקרח וכו' וכו'. אמר הרב דסלר בוא וראה כמה השקרן לא ניתן לשכנוע, ועד כמה הוא חי בשקר, שאחרי כל הדרשה הזו של יעקב שאי אפשר לעמוד בפניה, מה עונה לו לבן? "הבנים בני והבנות בנותי וכל אשר אתה רואה לי הוא"...

ג. ויעיד בדניאל שלא ביטל את התפילה, כמפורש בקראי וכיון (חלונות) פתיחן ליה, בשעת תפילתו, כמו שדרשו חז"ל מזה הלכות תפילה.

ד. בלדד השוחי וכו'. לכאורה יל"ע היכן מצינו שהעידו על ישראל על קיום מצוות. או עכ"פ היכן מצינו שהיו עדים לקיום מצוות דישראל כמו נמרוד באברהם וכל הני דלעיל.

ה. (בעמ' ב') אין שחוק לפני הקב"ה אלא אותו היום בלבד. היינו לעתיד לבוא כשנכשלים הגויים בקיום מצוות. לכאורה ביאור הענין שאין הקב"ה שוחק על בריותיו, הוא משום ששחוק בא לאחר סיום הענין, ובעוה"ז תמיד עוד אפשר לתקן. אבל לעת"ל כשהכישלון סופי ומוחלט, אז השחוק במקומו.

ו. יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה. יל"ע אי נתפרש בהני תינוקות אם היינו שמתו טרם זמנם, או גם תינוקות שבעוה"ז.

ז. כל הפוסק מדברי תורה וכו'. לכ' צל"ע מאי שייטא דהני מימרות הכא. בשלמא עד כאן הכל מענין לענין, הגויים לעת"ל והמסתעף. ובפשטות היינו משום דמימרא דר"ל בסמוך נאמרה עם מימרא זו, ובה דורש קרא דיומם יצוה הנדרש לעיל. ומימרא דכדגי הים משום דבהמשך יש קדרה עליהם חמה וי"א בעוה"ב כעין הנ"ל.