נימוקי יוסף (בשיטת הקדמונים) מסכת עבודה זרה דף ו עמוד א

"בגמרא אסיקנא דהני שלשה ימים דאסר במתניתין בלא אידיהן בלבד יום האיד באסרו ג' ימים לפני האיד. ומשנתינו לא נשנית אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתן, אבל בגולה ישראל מעונין ורצין אחר פרנסתן ואין מגיעין, לפיכך לא רצו חכמים לגזור גזרה שאין רוב צבור יכולין לעמוד בה, ולא אסרו אלא יום האיד בלבד, כדאמר שמואל הכא. וכבר כתבנו במשנתינו דאפילו ביום האיד נהגו בזמן הזה לשאת ולתת עמהם.

ועוד כתב הרא"ש בתוספות, שאין לנו לחוש כלל לצד שום תקרובת ע"ז, כגון שיתנדבו ויתנו לגלחים מן המעות שאנו נותנים להם במשא ומתן או בהלואה ואיכא משום לפני עור לא תתן מכשול, דמה שנותנים לגלחים בזמן הזה אינם קונים מהם לא תקרובת ע"ז ולא נויי ע"ז, רק אוכלין ושותין אותם, ולהכי שרי. וכל ההלכה הזאת לפי זמנם נשנית".


מה זה אומר לגבי ימינו כאשר ישראל שרויין לבטח על אדמתם ואומות העולם מחזרים על פתחה של ארץ ישראל בזכות הברכה האלוקית השורה בארץ ישראל ?
השאלה כמובן אינה מתייחסת לדיון האם הגויים של ימינו נחשבים אם לאו , לעובדי ע"ז (עכו"ם) שהרי יש התיחסות בדברים לצד של מצבם של ישראל (שהרי אם מדובר באיסור דאו' , אין עצה ואין תבונה וכו')