א. האי ספרא דווקנא. אין הכוונה לשבח, שהרי עושה שלא כדין, אלא דקדקן יתירא. (ראה ברכות נ. הנקדנים, ובמפרשים שם).

ב. ע"י שאלה. הכוונה שאין המלוכה עוברת בירושה ואין זו שושלת, וזו חולשתם, אלא המלכים נבחרים באסיפת העם, והעם יכול לאשר בחירת בן הקיסר הקודם לקיסר הבא, אבל אין כוחו מכח ירושה אלא מקור הסמכות שלו הוא העם, ונמצא שאין שום קשר מהותי בין מלכותו למלכות האב, שכל אחד מהם שאב את כוחו מהעם בנפרד. והבן.

אגב. תוס' בעמ' ב' (ד"ה אמר ליה) הביאו המעשה ברבי שהוחלף עם אנטונינוס בילדותו, ומשם עולה שגם אביו של אנט' היה מלך, ונמצאו שהיו הם ג' דורות במלוכה.

ג. ארכביה. יעב"ץ מחק מרש"י "ועליך". אמנם במשל הוא ממש כן, המרכיב הוא אנט' והרוכב הוא בנו, והתחתון אומר לעליון הפרח היונה, מכוון לאמירת אנטו' לבנו שחרר את טבריה.

ד. (בעמ' ב'). שלח ליה כוסברתא. התוס' תמהו על רש"י מה עלה בדעת רבי. אולי יש מקום ליישב, דודאי רבי רצה לייעץ לו לרחם, אבל ידע בו שבכעסו על בתו יקשה עליו לקבל, על כן יעץ לו כביכול להורגה, בדעתו שאז יבין אנטו' בעצמו שאין לו עצה נכונה אלא לרחם. והשתמש כאן רבי בחכמה בכוחות הנפש של אנטו'.

ה. נפל על רישא דעורלתיה וקטעה. יל"ע אי יש לזה בכלל משמעות של מילה, ועכ"פ גירות ודאי לא הויא, וא"כ קצ"ב מה משתפר מעמדו של קטיעא בעוה"ב במילה חסרת משמעות זו. וכעי"ז במילת אנטו' המובאת בתוס' שמל עצמו.