א. מכאן אמרו הנושא ונותן וכו', מתבאר בסמוך דהכוונה דמשום שאין דרך לינצל מאיסור אסרו חכמים לשאת ולתת, וקנסו לאבד את הנרכש שם.

ב. מן הארכובה ולמטה. יתכן דבזה הולכת למיתה אע"פ שאינה נטרפת. (וקצת משמע כן בעמ' ב' גבי עיקור עבד כנעני דמוכיח דאין לעקרו מהא דאין מורידין ואסור להורגו). אמנם מסתבר שכיון שאיננה בת שימוש באופן זה היינו איבודה.

ג. ומטמא ללמוד תורה ולישא אשה. בתוס' הביאו בשם השאלתות דאלו מצוות קלות וכ"ש לאחרות דיוצא. ולכ' תמוה מדוע ייחשבו אלו לקלות. ואולי יל"פ דמיירי שלמד הלכות למעשה ויכול ללמוד ולהתמיד אלא דרוצה ללמוד ביתר עיון, ולגבי לימוד ביתר איכות הוי מצוה קלה שאינה חיוב גמור, וכמו כן לישא אשה אפשר דמיירי לאחר שקיים פ"ו, או דבזה מודו כו"ע דמיירי דיכול למצוא אשה גם בא"י. ומ"מ צ"ע דמצינו לגבי מכירת ס"ת דשרי רק לשני אלו ולא לאחרות, ומשמע להדיא דאלו דוקא גם כאן. ויל"ע.

ד. א"ר יהודה אימתי. לכ' אף דמצינו פלוגתא דאמוראי אי אימתי דר"י לחלוק או לפרש, כאן ודאי לפרש, דאל"ה ר' יוסי היינו ת"ק.

ה. מעשה ביוסף הכהן וכו'. חכם היה והביאו ממנו ראיה להלכה, ומצינו כן בעוד מקומות כגון לגבי שקידש אחות אשתו מיד כשמתה אשתו, ועוד. ומבואר כאן דצידן היא חו"ל, ויל"ע אי צידן וצידון חד המה.

ו. את סוסיהם תעקר. מלבד מה שהק' תוס' דהתם ע"פ הדיבור, צ"ב סו"ס מה זה עונה על צעב"ח וכי מוכח מהתם דאינה מצטערת בכך. ומש"כ רש"י דמוכח דמותר לרדותן בכך, לא זכיתי להבין כוונתו.

ז. (בעמ' ב') שמכניסו תחת כנפי השכינה. לכ' הרי מרחקים גירות, ומה ענין להכניס גוי למצב של עבד כנעני. ובפשטות למסקנה דרב אשי באמת אין מקור לזה. וקצ"ב על הרמב"ם שפסק כטעם זה דלא סליק למסקנה, ויל"ע בו ובנו"כ.

ח. כל חד וחד סבר חבראי מתגר זבן. קצ"ב מדוע לא עלה על דעתו דחבירו מבעה"ב זבן כמוהו.

ט. אילמלא היה רבי יוחנן וכו'. צ"ב מאי שייאטיה דריו"ח לכאן ומאן דכר שמיה. ואפשר דרבי יעקב ורבי ירמיה תלמידיו היו ולו נתכוונו באמרם רבך לא הוי עבד הכי. ועוד אפשר דהאי מימריה דר' חייא ב"א המחלקת בין תגר לבעה"ב משמיה דריו"ח נאמרה, וכמו שבאמת בעמ' א' מיישבים בסברא זו דברי ריו"ח. ובאמת קצת פלא שלא הזכירוה שם בשם אומרו כאן.

י. ונקלב. במסוה"ש להגרי"פ הביא שברמב"ם העתיק נקליבם. ונ"ב שכעי"ז העתיקו תוס' ב"ק נח עמ' ב'.