א. (בעמ' ב') חצב קשבא. ובתוס' הביאו מר' ברוך (מסתמא הכוונה לספר התרומה) שאסור למכור ספרים פסולים הראויים לתיפלה אף למי שאינו כומר דבודאי יתננו או ימכרנו לכומר. שאלוני מדוע זה לא בבחינת לפני דלפני. ואולי עצם הבאתו לכומר הוי כעין תקרובת. ויל"ע.

ב. א"ל אביי לרב דימי וכו' מאי אהנית לן, א"ל אהנאי לכו וכו'. רב דימי היה מבבל והיה קטן מאביי, והלך ללמוד בא"י וכשחזר הביא משם שמועות רבות מחכמי א"י, ומצינו בכמה מקומות שחשדו אביי דהוא מתנשא מעט בזה ולכן גער בו ומיעט בערך שמועותיו. בזכרוני דיש כזה במסכת שבת לגבי כלך בפרק במה מדליקין, ובמסכת ברכות כמדומני שהקדים חמורו של רב דימי לחמורו של אביי ואמר עליו דמשעה שחזר מא"י יש בו רמות רוחא. ובעוד מקומות ששרש הדברים נעוץ בענין זה.