תנן התם דמות צורות לבנות היה לו לר''ג בעלייתו בטבלא בכותל שבהן מראה את ההדיוטות ואומר להן כזה ראיתם או כזה ראיתם ומי שרי והכתיב {שמות כ-כג} לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני אמר אביי לא אסרה תורה אלא...

הסברים רבים מסביר אביי בפסוק זה עד שבסוף מתרצת הגמרא "ואיבעית אימא להתלמד שאני דתניא {דברים יח-ט} לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות:"
לפי התוס' כל תרוציו של אביי אמת הם שהרי לא אומר 'אלא' לפני התרוצים הבאים, והרי 'אלא' בא לבטל הדברים הקודמים וללא כן אין התרוצים הקודמים נדחים.
כך גם רגילים לפסוק להלכה ככל אותם תרוצים של אביי.
אומנם יש כאן התעלמות מכלל פסיקה נוסף- סוף סוגיתנו מביא שתי 'אב"א' שלפיהן אין כלל צורך להכנס לכל תרוציו של אביי והשאלה כלל לא מתחילה.
אומנם יש מחל' בין הראשונים כיצד יש לפסוק כאשר יש אב"א אך לפחות לאותם הפוסקים כל"ב לכאו' אין כלל מקום לתרוצי אביי שהרי התרוץ האחרון שהובא כולל את כולם ורחב ביותר- ברגע שהיהודי (וכ"ש גוי) עושה הצורה שלא לשם ע"ז אלא לצורך חיובי אחר כל שהו, הרי שאין בכך כל איסור כלל ואף אח"כ לא יוכל להאסר שלא בהסכמת העושה/בעלים שהרי כמבואר בהמשך הגמ' 'אין אדם אוסר דבר שאינו שלו'.

אומנם יש לשאול, הרי לכאו' הפס' הנדון כאן כלל לא עוסק באיסור ע"ז אלא באיסור עשיית הדמויות הללו כשלעצמן (וממילא חוזרת השאלה כיצד הותר לר"ג להכין הדמויות גם לצורך לימוד)?
אלא שיש לראות הפס' בהקשרו, אחר מתן תורה בפר יתרו מצווה הקב"ה כך :
"ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם: לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם׃ מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך: ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה כב ולא תעלה במעלת על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו"

המעיין יראה שכלל לא מדובר בפרשיה זו על ענייני ע"ז שהתבארו לעיל בדיבור השני אלא על ההדרכה לגבי 'כיצד יש לעבוד את ה' " כך למשל ביארו חז"ל שהציווי של אל' כסף וזהב לא תעשו אין כוונתו כלל לאיסור ע"ז אלא לאסור להכין את כרובי המקדש שצוו לעשות מזהב בכסף.
מה א"כ פשרו של החלק הראשון של הפס' 'לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י'?
חז"ל ביארו 'לא לעשות המשמשים שאיתי', נראה שבעת מעמד הר סיני נקרע השמים וכל עמ"י קיבלו מדרגת נבואה ובה ראו דמויות המקיפות את דמות ה', לכן היתה הוו"א שבעת הכנת המקדש שעניינו להשרות שכינה בישראל כעין ההשראה של מ"ת, עלולים בוני המקדש להוסיף על כרובי הזהב עוד מהדמויות שנראו בעת המעמד, לכן מזהיר הקב"ה, לא להוסיף דבר מהם למשכן, וגם מה שיצוה לעשות (כרובים) הזהיר בסוף הפס' לעשות בדיוק כפי הציווי.

אם כן אין כאן הלכות ע"ז ואומנות אלא הלכ' בניין המשכן, ואז לא ייאסר לעשותם בבית שלא לצורך עבודה וכמעשה דר"ג.
אומנם יש עדיין לשאול שהרי למדנו שיש איסור לעשות בניין פרטי כעין מה שהיה במשכן/מקדש אז אולי ייאסר לעשות הדמויות מצד זה?
אלא שאדרבה, כיוון שדמוות אדם נאסרה במקדש הרי שבבית, שלא לעבודה, אין כלל איסור!