א. נטעו מתחילה אסורה. ברש"י עד שיבטלנה עכו"ם. קצ"ב דלא כתב נמי כמו לעיל כ"פ ואם של ישראל אין לה ביטול.

ב. שתיים דברי הכל ואחת מחלוקת. בפשטות היה משמע דהשלישית שנשנית לעיל מותרת לאו דברי הכל היא אלא ר"ש היא. ומשמע קצת לפ"ז שהלכה כמותו כיון דלעיל סתם לה תנא כוותיה, וגם פלוגתא דרב ושמואל בסמוך נראה כמותו.

אמנם אי"ז מוכרח די"ל כוונת המשנה העמיד תחתיה באקראי לפי שעה, כעין שפירש"י לעיל בבית ואבן, ובזה אף רבנן מודו דשרי. אלא דאז לא ניחא כלל שתיים דברי הכל, דנמצא ג' דברי הכל והרביעית פלוגתא. ויל"ע.

ג. (בעמ' ב') לא יישב בצילה וכו'. רישא רבותא קמ"ל דבצילה שאינו תחתיה טהור אף ישב, וסיפא רבותא קמ"ל דתחתיה ממש נטמא אף בעבר בעלמא.

ד. גוזלת את הרבים וכו'. פירש"י שהאי טומאה מדרבנן. כוונתו דאם היה דין טומאת אהל בתקרובת ע"ז מה"ת, לא היה מקום להקל משום שהיא גוזלת, וכי אם יכניסו מת בגזילה גמורה למקומו של אדם לא ייטמא משום שגזלוהו.

ה. צל צילה. תרי לישני בסוגיא פליגי בתרתי סברות, דללישנא קמא האיסור להנות מצל צילה אינו פשיטא וזה מאי דקמ"ל, משא"כ לל"ב מקשינן על זה פשיטא דאסור. וחילוק שני, דלל"ב ישב בצל קומתה היה ס"ד דטמא בכעין אהל, ולל"ק זה פשיטא ולא ס"ד לטמא. ומ"מ לדינא אין שום פלוגתא, דלכתחילה אסור להנות אף מצל צילה, ובדיעבד ישב אף בצל קומתה טהור.

ויש קצת להעיר אהא דזה ודאי פשיטא דלא יישב בצילה ממש, והרי התוס' הביאו דבצל היכל שרי, והוצרכו לחלק בשני אופנים, א"כ לכאורה אי"ז פשיטא כל כך.

ו. והחזירין. היינו חזרת. נלמד (במחזור תשע"ח) בתוך ל' לפסח. ובדף של מחר יש ענייני חימוץ.

ז. הכא נמי מה שמשביח בנביה פוגם בצל. זה חידוש גדול לדינא שעושים "סך הכל", דבפשטות אם אדם נמצא ליד איסור הנאה ובפעולה אחת הוא נהנה ובפעולה שנייה הוא ניזוק, הרי לכאורה ראוי לאסור את החלק של ההנאה, ומה בכך שלעומת זה הוא גם ניזוק.

והדמיון למה שפוגם בעור הוא פלא, דהתם זה נידון מציאותי האם אנשים יגרעו מערך הפדיון של פסוהמו"ק, ואמרי' דלא יגרעו, דהפודה לוקח בחשבון דאה"נ יפסיד בעור מצד זה אבל מכיון שירויח בבשר מצד שני, ישלם את מחירו המלא, משא"כ הכא. ואף אם נמצא דרך לבאר את ענין הסך הכל שבכאן, כמדו' דעדיין הדמיון להתם יצטרך ביאור.