סוף ד"ה 'שבר מקל בפניה':
"...דכיון דדמי שבירה לזביחת בהמה של פנים ששובר מפרקתה ...".

החלק הקשה לי ברש"י זה הוא: " בהמה של פנים ששובר מפרקתה..."

מֵילָא, בשחיטת חולין שמיד לאחר השחיטה הכשרה מותר לשבור את המפרקת, לפני מות הבהמה, ואז הדם נכלא באיברים, שזה לצורך אכילה וכו'
אבל בשחיטת קודשים "בפנים" שצריכים את הדם לזריקה על המזבח, איך אני צריך להבין את רש"י שכתב: "דמי שבירה לזביחת בהמה של פנים ששובר מפרקתה ..."?