א. לבעול יש פנאי לנסך אין פנאי, ופירש"י דלבעול תקיף להו יצרייהו. יש ללמוד מכאן מוסר השכל חשוב, שהפנאי הוא דבר "גמיש" כביכול. לפעמים מתבקשת מטלה מסויימת משני בני אדם העסוקים במידה שווה, האחד אינו מוצא לה פנאי ואילו השני מוצא, משום שהשני מעריך את המטלה ומעוניין מאד לעשותה, אזי הוא מתגמש עם שאר ענייניו לפני ואחרי ומצליח למצוא מעט פנאי. וידוע במציאות שהרבה פעמים דוקא אנשים עסוקים מאד שזמנם מאד יקר, מצליחים לדחוף לסדר היום עניינים נוספים יותר מאחרים. ודי לחכימא.

ב. מותר לומר תן לנו דמיה. לכאורה האחריות על המשלח, דאל"כ נכנסנו לנידון של רוצה בקיומו כמו שדנו בכגון זה לעיל דף סד עמ' א'.

ג. מדאמר להו רב להנהו סבוייתא וכו'. זה מזכיר את דברי רב הונא להנהו אוונכרי במסכת סוכה. ואולי יש עוד דומיהם.

ד. שמעת מינה ניצוק חיבור וכו' שמעת מינה כליו של לוקח וכו'. מש"כ רש"י דהוא איבעיא במס' ב"ב פרק הספינה, קאי על השמעת מינה השני.

(נ.ב. פלא שכבר אחרי 12 וברירת המחדל עדיין דף עא?)