מנענעים את הלולב בהלל בשני פסוקים :
א. 'הודו' ( משיכה מלמעלה למטה )
ב. 'אנא...הושיעא' ( העלאה ממטה למעלה )
עיון בפסוקים מורה לענ"ד לכאורה שהראשון עניינו משיכת חסד ושפע ע"י הודאה ואילו השני עניינו סילוק הפורענות.
מתחיל ומסיים ב'הודו' ובאמצע 'אנא-הושיעא'.
נראה כאילו שני ההסברים לנענוע שבגמרא בדף היום מתאימים לשני סוגים אלו.
האמנם יש לרעיון כזה בסיס ויסוד כלשהו ?
אודה לתגובות