שנינו הפסח אינו נאכל אלא עד חצות. ועניינו כמובן מפני שאז נעשה הנס של מכת בכורות. והיות שזה בפרשת השבוע (פרשת בא) אביא כאן דיון מענין.
הקב"ה אמר למשה בחצות הלילה אכה כל בכור. למרות שמשה שינה ואמר כחצות, אין זה אלא לפי שהמצרים עלולים לחשוב בטעות שזה לא נעשה בחצות בדיוק ויבואו לידי הרהור כלפי אמינות דברי משה והקב"ה. אבל ה' אכן אמר שהריגת הבכורות תיעשה בחצות בדיוק.
כאן נשאלת שאלה. הלא מיסודות הגיאומטריה שנקודה אינה תופסת מקום בזמן או בחלל. נקודה היא תיאורטית. הקו תופס מקום רק לאורך ולא לרוחב. נגזר מכך כשאני חולק מקום לשנים אין אמצע שתופס מקום. גם הקו המחלק נחלק לשנים. החפץ המחולק, שני חלקיו צמודים באופן אבסולוטי ששום קרן דקיקה ככל שתהא לא תוכל לחדור לשם. וכן כשאני חולק זמן לשנים כגון לילה, שני חלקי הלילה מגיעים זה לזה ואין ביניהם שום רווח. אם כן הבכורות נהרגו בהכרח או בסוף החצי הראשון או בתחילת החצי השני, או (אם להריגה יש משך זמן) חצי הריגה בחצי הראשון וחצי בחצי השני, אבל בשום אופן לא תיתכן הריגה בדיוק בחצות.
משיב בעל "משאת המלך" שכל זה נכון לגבי פעולה אקטיבית הדורשת זמן כל שהוא לפעולתה, אבל פעולה של שלילה אינה תופסת זמן, עד רגע מסויים הדבר היה קיים וברגע הסמוך לו הדבר אינו קיים, והבן. מוות הוא שלילת החיים. הריגת הבכורות משמעותה שהחיים ניטלו מהם. היה להם חיים בחצי הראשון ואילו בחצי השני לא היה. אם כן אכן נמצא שבדיוק בחצות קרה המעבר ממוות לחיים!!