התלמוד במסכת חולין (דף קד עמוד ב) שואל: "מאן תנא קמא - ועונה: רבי יוסי,
אח"כ מוסיף: כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר: (אסתר ב') ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי.

"תנא קמא" מופיע בהרבה משניות, לא פעם התלמוד שואל מיהו אותו תנא? גם במסכת חולין נשאלת שאלה זו, והתשובה היא (למשל חולין דף פה עמוד א) "ראה רבי דבריו של רבי מאיר ב.... ושנאו בלשון חכמים. " ולפעמים ראה דבריו של ר' שמעון ושנה בלשון חכמים.

אולם כאן שמו של רבי יוסי מופיע במפורש במשנה, והתלמוד אומר תנא קמא - זה ר' יוסי. ומוסיף שזה הוזכר בכדי להביא גאולה לעולם:

וכאן מתעוררות כמה שאלות:

1. בשאר המקומות רבי שונה בלשון חכמים - הרי בכך הוא מונע מלהביא גאולה לעולם. הכיצד?

2. רש"י מעיר: (שם) "והתנא שכח ולא הזכיר שמו בתחילה וחזר והזכיר שמו." הרי זו משנה לא ברייתא. בנוסח של רבי שחיבר את המשנה היה כתוב מן הסתם ר' יוסי. אז למה השכחה של אותו "תנא" בבית המדרש בבבל נשמרת לדורות, בנוסח המשנה?


.