אמר רבה בר בר חנה הוה קאימנא קמיה דרבי אמי ורבי אסי אייתו לקמייהו כלכלה דפירי ואכלו ולא משו ידייהו ולא יהבו לי מידי ובריך חד חד לחודיה שמע מינה תלת שמע מינה אין נטילת ידים לפירות וש''מ אין מזמנין על הפירות ושמע מינה שנים שאכלו מצוה ליחלק
תניא נמי הכי שנים שאכלו מצוה ליחלק במה דברים אמורים שהיו שניהם סופרים אבל אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא

מכאן כמו גם מהסוגיות השייכות במס' ברכות נראה ברור שברכת הזימון איננה כלל מה שרגילים לכנות היום 'זימון' כלומר שאחד מהמסובים קורא לכולם להקשיב למשפטי ההקדמה שאומר לפני ברה"מ (שזה רק הכנה והסבת תשומת לב וכלל לא מצווה ולא ברכה כמובן) אלא הכוונה לברכה האחרונה שאחר האכילה (למשל אחר סעודת פת זה ברכה"מ כידוע)
כלומר לימדונו חז"ל שיש עניין מיוחד בשבח לקב"ה כאשר נעשה באופן 'ציבורי' כלומר שאחד עושה בשם רבים- כלומר אחד מברך עבור כולם והם מקשיבים לברכתו ויוצאים בה י"ח- לימדונו חז"ל שאם יש 'ציבור' של שלשה לפחות וכ"ש אם זה ציבור יותר משמעותי- י' מישראל אזי היתרון שבברכה הציבורית מחייב לעשותה כך ולא שיתחלקו ויברך כ"א לעצמו
אולם אם יש רק שנים שאכלו יחד הרי שכאן ריבוי הברכות מעולה יותר מאשר שאחד מברך לחברו היחיד וע"כ מצווה להחלק (אם לא שחברו לא יודע הברכה שאז כמובן חייב לברך עבורו ולהוציאו י"ח)
אציין שבמס' ברכות נחלקו האמוראים בגדרה של 'ברכת הזימון' וגם הראשונים שם נחל' בהבנת המחל'- י"א שחייב המזמן לברך לחבריו הברכה הראשונה בלבד והשאר יסיימו לבד וי"א שיברך הכל

משמעות הדברים:
אין משמעות לנוהג המוזר הקיים כיום שאחד אומר 'בואו שמעו לברכתי והצטרפו אליי' ואז מברך לעצמו בשקט ואף אחד לא יוצא חובתו בברכתו, למעשה אפילו אם מברכים יחד איתו ועונים אמן על ברכת הזן הרי שבפועל 'נחלקו בברכתם' והפסידו העניין של ברכה בזימון- שכמבואר אצלנו זה שרבים יוצאים י"ח בברככת יחיד

לכן אם ברור לך שהמזמן לא מתכון לברך בקול ע"מ להוציא י"ח המסובים (כי כך המנהג) הרי שאין שום עניין בזימון זה ואף יש כאן מעשה שהינו הפך הוראת חז"ל שאסור להחלק וצריך לצאת י"ח בברכת המברך, במקרים כאלה אני משתדל להסביר למסובים המצווה ואם מקשיבים לי הרי טוב ואם לא הרי שעדיף (לדעתי) לא לשתף פעולה עם מעשה אנטי חזל"י זה ולא להצטרף מעיקרא לגדר של חיוב בזימון (כלומר לא לקבוע עצמו לסעוד יחד עימם...)