"וכי יהיה בו מום פסח או עור כל מום רע"
כלל ופרט
מום - כל מום , פסח או עור - רק אלו.
כלל ופרט וכלל - .... כל מום רע - חזר וכלל וכל מה שכעין הפרט נחשב למום המתיר שחיטה

חסרה לי בהבנה , מדוע לפי כלל ופרט , צריכה התורה לכתוב את הכלל ואז את הפרט כדי לפרשו ואינה מסתפקת בכתיבת הפרט בלבד ובזה לכאורה מגיעים לאותה המסקנה של הלימוד בככל ופרט ?
השאלה כמובן בהו"א של המהלך