א. במשנה הראשונה. הגמ' מקשה נהי נמי דעולה קרבה למטה תימשך ותהוי חטאת העוף. מרש"י נראה שהקושיא רק על הבבא השלישית (מתוך שכתב אם חטאתה למטה וכו' ודוק). ולכאורה מדוע לא תיקשי גם על הבבא האמצעית דשניהם למטה, מחצה, ויוכשרו שניהם.
יש לומר דשם גם אם שניהם כעת חטאת, הדבר יועיל רק לחייבת חטאת ולא לחייבת עולה, וזה נקרא במשנה זו מחצה פסול, כלומר בעלת העולה תישאר בחיובה, למרות שהקרבן אולי לא פסול.
ב. במשנה השניה. רש"י מסביר שלכתחילה היה הכהן צריך להקריב את הקן הסתומה והמפורשת בסתמא על שתיהן. וכנראה זה גם מוכח מההמשך שבבבא השלישית רק הסתומה כשירה "ומתחלקת ביניהן", כלומר תבאנה עוד קן ויוקרב עבור שניהם. והדבר צריך בירור. אם אנחנו לא מבררים מה עבור זו ומה עבור חברתה, איך הדבר מתברר מאליו? הלא זה הנידון הידוע של "חלות לא מבורר" בסוגיית מקדש אחת משתי נשים שנחלקו בו גדולי האחרונים, האם מכאן ניתן להביא ראיה מוכרחת שישנה אפשרות של חלות לא מבורר בלא שמבררים אותו מן שמיא?
ועי"ש ברש"י שכשמביאות קן להשלמת הקן הסתומה שעלתה להן, צריכות להתנות אם בראשונה החטאת ללאה תהא כאן העולה ללאה, ולהיפך. וכן מפרש רש"י בקושיית הגמ' שהקן האחרונה תוכשר ממנה הנעשית למטה ויביאו רק עוד פרידה לעולה ויתנו שתהא עבור זאת שחסר לה עולה מהקן האמצעית, משמע מכל זה שאין זה ממש חלות לא מבורר, אלא חל עבור אחת מסויימת אלא שלנו זה לא ידוע, וזה לכאורה כמו הצד באחרונים שמשמים מחליטים. וצ"ב באמת מדוע שלא יהא דין לפחות לכתחילה שהכהן יברר איזו קן עבור מי.
ג. באותה משנה, כולן למטה מחצה כשר ומחצה פסול, ומביאות כל עולות שעליהן. גם כאן צריך לומר כנ"ל שמכאן לא הקשו לשיטת ר' יהושע, אע"פ שהעולות יוכשרו כחטאות, לא יועיל להן שהרי כבר הביאו את שלשת חטאותיהן, וחייבות עולות ולזה ייקרא פסול במשנה זו. (על המשנה השלישית בלי נדר מחר)