הגמרא למסקנה מודה שזה באמת לא עולה לבעלים לשם חובה.
אבל בפשטות וכך לשון רש"י בפירוש, הקרבן הזה כשר והיינו שיכולים הכהנים לאכול את זה כדין חטאת העוף.
נשאלת השאלה, מה הדין באדם שהתנדב עולת העוף והכהן עשה את העוף הזה בטעות כמו חטאת, שנמשכת והופכת לחטאת כשירה, הרי הבעלים כלל לא חייב חטאת?
האם יוצא שיש לנו כאן מצב של חטאת כשרה מבלי שיש מי שמחויב חטאת כלל?
במשנה הראשונה של המסכת, אדם שחייב למשל אשם והכהן עשאה לשם עולה, הרי הקרבן כשר אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה. זה אומר שיש לנו כאן קרבן אשם, והכהנים אוכלים את הבשר כאשם, אבל הבעלים מחויב להביא עוד אשם. שם לכל הפחות הבעלים של הקרבן חייב אשם. אבל כאן איך יתכן שהעוף הופך לחטאת מבלי שהבעלים מחוייב בחטאת?
ואולי באמת כל מה שמדובר בסוגיא שלנו זה כאשר הבעלים חייבים גם חטאת. ולכן באמת העולה הופכת לחטאת כי יש חיוב של הבעלים גם לחטאת.
עכשיו הבעלים צריכים להשלים ולהביא ציפור נוספת לעולה.
אבל כשהתנדב רק עולה, אולי באמת לא תימשך הציפור ותהפוך לחטאת?