בדף היומי במאמר כתב הרב סתיו היום לחלק בין שתי תפישות ( אני מעתיק ):
התוספות הבינו את המחשבה כפעולה טכנית שעניינה לברר את הייעוד המעשי של החפץ. לאור זאת אין הם מגבילים את האפשרות העקרונית של המחשבה לחול על כל חפץ באשר הוא, והם נאלצים להסביר את הבעיה במחשבת חיבור ומחשבה מחיים כבעיה באופי המחשבה עצמה.

ב. לעומתם, הריטב"א מבין שהמחשבה היא חלות פורמאלית של ייחוד שנוצרת בחפץ. משום כך הוא סבור שעל חלות זו קיימות ההגבלות הקיימות בדיני טומאה, ומבאר שהמחשבה לא יכולה לחול על חפץ שאינו ראוי לקבל טומאה.

האם ילד בן 5-8 מסוגל להבין את העניין הזה או אשה שאינה רגילה ללמוד או סתם אדם רגיל כמוני בקריאה ראשונית ? גם אדם מבוגר צריך לקרא זאת בעיון כדי להבין היטב.
מוכרחים להתרגל להסביר דברים בתורה בצורה פשוטה יותר ( ואנחנו כבר בסיום מחזור לימוד ! ) ובעיקר במלים פשוטות יותר, הרי הקדמונים כלל לא הכירו מלים וביטויים כמו 'חלות פורמלית של ייחוד' 'מחשבה כפעולה טכנית' וכדו' ולכן כדי להסביר דברים גם לאנשים פשוטים חייבים להתרגל להסביר את המושגים בלשון פשוטה וברורה יותר.
מה דעתכם ?