מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה אני בריה וחברי בריה אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים.
לשם מה ההשוואה והרי ברור שלא קנאו במי שמלאכתו בשדה, וכי מי יעלה בדעתו להתגדר בעיסוק שאינו שלו ? ומדוע דווקא חכמי יבנה ? ומה הלשון בריה ? ומדוע מרגלא בפומייהו ולמי אמרו את הדברים, בינם לבין עצמם או לאלו שמלאכתם בשדה ? ועוד, הרי ברור שהשכר הוא לפי כוונת הלב לשמיים, אלא מה - לפי רוב הכסף שמרויח ?
אשמח לקרא הסבר מפורט ממצא הגיוני ומובן לקטע כולו