את העניין של 'ממאנין את הקטנה' כאשר רש"י כותב שתמאן בבעלה ותעשה כל בעילות שנבעלה כאילו היו בעילות של זנות.
ואני שואל : וכי בכדי לקיים מצוות יבום עושים כך לילדה זו - זו דרכה של תורה ?
וכי כך 'תיישר' התורה מידותיהם של הילדה, אחותה הבוגרת והבעל ? וכי הדעת סובלת זאת ?
אולי אצל צדיקים כמו רבי אליעזר שאצלם התשמיש הוא כמי שכפאו שד ואין להם שום תאוה אלא רק קיום מצוה אין כאן אלא קיום המצוה של הקמת שם לאח וכל השאר בטל, וכך מצפים מהילדה שתנהג ג"כ ולא אכפת לה עם מי היא חיה ומשמשת, עם הבעל או עם אדם אחר שישיאו לו אותה, וכן לגבי אחותה שהיא כבר בוגרת - וכי לא אכפת לה מאחותה ? ולבעל שהתרגל לאשתו הקטנה לא אכפת אם היא או אם אחותה תהיה עמו לשמשו ? אבל שתהא זו הלכה ודרך לרבים ?