התורה מצוה עלינו להשמר פן נשכח את התורה: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ". כן מצוה התורה להשמר פן נעשה פסל: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה’ אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ: פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה: תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם: תַּבְנִית כָּל רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ: וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק ה’ אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם". כלומר: הואיל וראינו את התגלות ה' וראינו שאין לו תמונה, עלינו להשמר פן נעשה לו תמונה. הגוי שהמדרש מביא את דבריו, דרש את הפסוקים האלה בנגוד לפשוטם, ואף החסיד שבגמ' לא קִבל את דבריו.
מה אנו יכולים ללמוד מכאן? שלכל מי שרוצה לגרום להפסיק לשמור על התורה תמיד יש אמירות חכמות לשלוף. אמירות שהוא עצמו לא מבין אותן ולא מבין עד כמה הוא מגוחך. אבל הוא בטון חכם ונבון מסביר מדוע היהודי צריך להפסיק לשמור על תורתו. הוא יודע לשלוף בבטחון חצי פסוק שמוצא מהקשרו ולשכנע את עצמו כמה הוא חכם. זה לא התחיל בימינו.
אלא שהמקרה כאן שונה מעט. הפסוקים שצטט הגוי אמנם הוצאו מהקשרם, אבל פקו"נ הוא אכן כלל חשוב בתורה. וכפי שעולה הדבר בסוגייתנו. (ביומא לומדים אותו מכמה מקורות אחרים).
המשנה אומרת "אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק". על שני חלקי המשנה אומרת הגמ' שהדין לא נוהג במקום פקו"נ. אין כאן בטול של דברי המשנה, כי את המשנה אפשר לפרש ברווח שהיא נקטה לשון גוזמא וכוונתה כפי שנאמר בימינו "אפילו אם יתפוצץ העולם". אלא שאחרי כל אמירה הלכתית כזאת (אחת על הרישא ואחת על הסיפא) מובא סיפור על חסיד. חסיד שסכן את עצמו.
זה לא המקום היחיד שבה יש מחלוקת בין החכמים לחסידים. מצאנו למשל בשבת קכא: "תני תנא קמיה דרבא בר רב הונא ההורג נחשים ועקרבים בשבת אין רוח חסידים נוחה הימנו אמר לו ואותן חסידים אין רוח חכמים נוחה מהם". כך גם כאן.
אולי בגלל שאנו פוסקים כחכמים – דורות מאוחרים יותר צטטו את הפסוק של הגוי כמרמז על פקו"נ.