הערה יפה ששמעתי מאבי מורי (שייך לפני כמה דפים):

הגמרא אומרת שמי שטעה בשבת והתחיל להתפלל של חול (אתה חונן) יסיים את הברכה. מפני שגם בשבת שייך שמו"ע, אלא שלא הטריחו.

לכאורה "לא הטריחו" להאריך בתפילה. ואמנם מצאנו תקנות רבות אחרות של אריכות בתפילת שבת (פסוקי דזמרא, פיוטי יוצר "א-ל אדון" ועוד, יש האומרים פיטום הקטורת רק בשבת).

גם יש לברר: האם מי שיש לו פנאי ורצון בשבת יכול להתפלל של חול?

בירושלמי לעומת זאת אמרו שהסיבה שלא אומרים שמו"ע בשבת הוא שאין מתחננים בשבת.

בפשטות הדבר תמוה. הרי אנו אומרים תחינות רבות בשבת: "שלא תהא צרה ויגון ואנחה ביום מנוחתנו" וכו'.

אלא אפשר לבאר:

התחינות שלא אומרים בשבת הן על הצרות הפרטיות. על ענייני הכלל מתפללים.

והחילוק: צרת היחיד נוגעת על ליבו ביותר, ועלולה להביא לצער גדול.

ולפי"ז אפשר לבאר "לא הטריחו" - דאגו שלא יעלה על ליבו טרדת הטורח, ומתיישב עם הירושלמי.