המטבע העתיק בעולם נמצא באזור טורקיה ונטבע על ידי מלך לידיה בערך בשנת 640 לפנה"ס, שזה בערך בתקופת יאשיהו המלך. המטבע הקדום ביותר שנמצא בארץ הוא מעט מאוחר יותר (נמצא מתחת לבניני האומה.) לפני כן היו משתמשים בבצעי כסף לפי משקל. אם אכן כך (וקשה לומר שאם לא מצאו אינה ראיה, מאחר ומטבעות הינן דבר נפוץ באתרים ארכאולוגיים) אזי השקל התנכי הינו משקל ולא מטבע. חז"ל במדרשים מדברים על מטבעות החל מאברהם אבינו, אך זה ניתן לומר כדרשה אנכרוניסטית.
אך מה לגבי הדין של פדיון מעשר שני, "פדאו על גבי אסימון" שהדין הוא שהמעשר אינו פדוי, ונלמד מ"וצרת הכסף" כסף שיש עליו צורה.
ניתן היה לומר שזו אסמכתא, אך מהגמרא נראה שזה דין דאורייתא בניגוד למקרה של מעשר שני שנתן את הערך ולא את החומש שאז מצטרף לזימון.
אולי יש לחלק ולומר שפדיון על גבי אסימון גם אסור הוא מדרבנן, הוא פגם בעצם הפדיון בניגוד לחומש שהוא תוספת.
ואולי ניתן לומר שדין תורה באמירה וצרת הכסף, הוא שלא ניתן לפדות על גבי דברים אחרים כי הכסף הוא בעל הערך הסחיר שלא מפסיד. בצרור שמים חתיכות כסף לעיתים גם חרוט עליו משקל החתיכה. ובזמן העתיק ניתן היה לפדות בצורה זו, אך עם כניסת המטבעות לשוק המסחרי, הרי משמעות דין התורה לפדות בדבר שבו ניתן לקנות בקלות וללא הפסד אוכל בירושלים, ולכן זה מחייב להשתמש במטבעות העוברים לסוחר שיש עליהם צורה, ולא אסימון. אשמח לשמוע רעיונות נוספים!

כתובות אינטרנט נלוות:
מטבעות ארץ ישראל - ויקיפדיה