נמשלו ישראל ביונה, לא רק בגלל הפסוק הנזכר בגמרא אלא כיונה של תיבת נח, כי כשם שיונתו של נח מרגע ששילחה נח לא עפה סתם סביבות התבה אלא הרחיקה מעופה ושבה רק לפנות ערב עם עלה הזית טרף בפיה ובשבוע הבא לא שבה אליו עוד כי עפה למקומה המקורי שהוא ארץ ישראל, כך המשילו אותה לעם ישראל שהרחיק נדוד בגלותו ועיקר שאיפתו משעה שמשוחרר לעוף לארץ ישראל ולא לשוב עוד לתיבת גלותו, ושם - בארץ - טובים לו אפילו מרורות ומברך עליהן ובלבד שיהיו מאת הקב"ה,
ומאחר שהתארכה הגלות ולא היה העם במקומו ואעפי"כ ברך ושמר מצוות ה' גם בגלות, על כן גם הנזכר לברך שלא במקום סעודתו הרי הוא כאותו הגולה שיכול לברך גם במקום גלותו, על כן רצה רבב"ח לסנגר על השוכחים לברך במקומם והמשילם ליונת זהב, כלומר כיונה יפה שמום אין בה, שהיחיד בישראל משול בעניין זה לאומה כולה.