רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁנֵי מִכְסָאוֹת הָיוּ אֶחָד שֶׁל עוֹרוֹת אֵילִים מְאָדָּמִים וְאֶחָד שֶׁל עוֹרוֹת תְּחָשִׁים רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר מִכְסֶה אֶחָד הָיָה.
נוסח דומה מופיע במקור הברייתא שהוא מהברייתא דמלה"מ בסוף פרק ג ( וכידוע : יש בה ריבוי מחלוקות רבי יהודה ורבי נחמיה ), אך מפורט יותר :
היה מביא כלי אחד של עור ארכו שלשים אמה ורחבו עשר אמות ומלבישו לאהל שנאמר ועשית מכסה לאהל וכמין פסיפסין היו למעלה דברי רבי נחמיה
רבי יהודה אומר שני כלים היו התחתון של עורות אילים מאדמים והעליון של עורות תחשים שנאמר מכסהו ומכסה התחש אשר עליו מלמעלה.
ואילו ברש"י עה"ת
לאותו גג של יריעות עזים עשה עוד מכסה אחד של עורות אילים מאדמים, ועוד למעלה ממנו מכסה עורות תחשים, ואותן מכסאות לא היו מכסין אלא את הגג, ארכן שלשים ורחבן עשר, אלו דברי רבי נחמיה.
ולדברי רבי יהודה: מכסה אחד היה, חציו של עורות אילים מאדמים, וחציו של עורות תחשים:
כלומר היפוך בשמות התנאים וכנראה שטעות בהעתקה. ב'אוצר ליקוטי שיחות לשיטתייהו' של הרבי מלובביץ מוסבר ( עמ' 263 ואילך )שרבי יהודה נוקט בגישה המתייחסת לעניין בכללותו ומשמעותו ורבי נחמיה יותר יורד לפרטים המילוליים, וגם רבי יהודה מצמצם פחות מרבי נחמיה שהיה עני יותר ממנו, אך קשה כאן לראות זאת.
ובעצם נראה שהשאלה הפרשנית דקדוקית העיקרית היא האם המילה 'מלמעלה' מתייחסת למכסה עצמו או לאהל כולו,
לשיטת רבי יהודה המילה מתייחסת לעניין מכסה העור עצמו ולכן מכסה עורות התחשים היה על מכסה עורות האילים המאדמים כתוספת נפרדת - מעליו, מלמעלה.
ואילו לרבי נחמיה המילה מתייחסת לכל האהל וכמין סיכום ותוספת, כי מדובר בפרט הנוגע לכל האהל כי גם המכסה אינו אלא פרט באהל, ולכן אחר שעשה מכסה עורות אילים מאדמים עשה עליו כלומר חיבר עליו עורות תחשים בפספוס, ואת כל המכסה המפוספס הניח על האהל מלמעלה.
ולכאורה קשה להבין על מה נחלקו :
א. מאי נפ"מ מזה להלכה הרי מה שהיה היה ?
ב. מה סו"ס ההבדל אם היו שני עורות נפרדים או כעור אחד מפוספס ?
ג. מה זה משנה אם משמעות המילה 'מלמעלה' כך או כך ?
תחילה אבקש חוות דעת המשתתפים בפורום אם יש למישהו הסבר.