כחס על הנר כו': ר' יוסי כמאן ס''ל אי כר' יהודה ס''ל אפילו בהנך נמי ליחייב ואי כר''ש ס''ל פתילה נמי ליפטר אמר עולא לעולם כר' יהודה ס''ל וקסבר ר' יוסי סותר על מנת לבנות במקומו הוי סותר על מנת לבנות שלא במקומו לא הוי סותר א''ל רבה מכדי כל מלאכות ילפינן להו ממשכן והתם סותר ע''מ לבנות שלא במקומו הוא א''ל שאני התם כיון דכתיב על פי ה' יחנו כסותר ע''מ לבנות במקומו דמי ור' יוחנן אמר לעולם כר''ש ס''ל ומאי שנא פתילה כדאמר רב המנונא ואיתימא רב אדא בר אהבה הכא בפתילה שצריך להבהבה עסקינן דבההיא אפילו ר''ש מודי דקא מתקן מנא אמר רבא דיקא נמי דקתני שהוא עושה פחם ולא קתני מפני שנעשית פחם ש''מ:

שני הסברים מובאים בגמרא לשיטת ר' יוסי. האחד של עולא והשני של רבי יוחנן.
הגמרא אינה דוחה את הסברו של עולא מפני הסברו של ר' יוחנן, אך כדרכו של עורך הגמרא, ההסבר האחרון הוא העיקרי.
מה יתרונו של ההסבר של ר' יוחנן על הסברו של עולא ?
הסברו של עולא מתבסס על הקביעה ש'כיון דכתיב על פי ה' יחנו כסותר ע''מ לבנות במקומו דמי'. כלומר ( ולא כהסבר בשטיינזלץ ) - היות ובנ"י חנו על פי הדיבור, נחשב הדבר כאילו בכל החניות מדובר באותו מסע ובאותה חניה - המסע לאר"י, והיות ו'מקומו' של הקב"ה בעולם קבוע ( שהרי הוא כביכול 'מקומו של עולם' ), הרי זה דומה כסותר ע"מ לבנות במקומו. דא עקא, קביעה כזו, הנזכרת למשל בירושלמי עירובין, היא ביסודה שיטת בית שמאי ( גם לגבי הסוכות שצריכות להיות מבני קבע, כמייצגות מקומו הקבוע של הקב"ה, בניגוד לשיטת בית הלל שהסוכות הן מבנה ארעי המיצגות את מקום האדם ). לשיטת בית הלל, אמנם על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, אך הנסיעות והחניות גורמות לכך שמקומות החניה הם ארעיים ולכן פירוקי המשכן ובניותיו הן כסותר שלא ע"מ לבנות במקומו.
זו לענ"ד הסיבה להעדפת ההסבר של ר' יוחנן אף שהגמרא אינה מציינת זאת וגם לא ראיתי אזכור לכך בפרשנים.