בזכרוני שהביאו בזה הלומדים לעיל נידון אם זה רק בגלל בעיית הנותר או "דין" לשבור ולמרק ולשטוף בפני עצמו. וציינו לרשב"ם עה"ת.
ראוי לציין כאן שלפי הצד של רמי בר חמא שבישול בלא בליעה מחייב, וזו בעיא שלא איפשטא, הרי מוכח דאין זה רק בגלל הבליעה, שהרי אין בליעה בזה.
לעומת זה רש"י בד"ה בלוע אומר דבלוע לבד ודאי טען טיפול (שבירה או מירוק) משום נותר. והיה משמע דזה גופא הספק של רמי בר חמא, האם זה רק משום נותר או גם דין בפני עצמו.
אם כי בדוחק היה אולי מקום לטעון שיש איזו ט"ס ברש"י וזה שייך להלן לגבי שיירי מנחות, כי שם אין שום "דין", וזה ודאי רק בגלל הנותר. מלבד שאין לנו רשות להגיה כך מסברא. גם רש"י על התורה אומר להדיא הטעם בגלל נותר (לא רק רשב"ם). וא"כ הדרן לכך שזה הספק של רמי בר חמא ולא איפשטא, האם הטעם רק בגלל נותר או גם דין בפני עצמו.