הסיפור נשמע כסיפור מסיפורי רבב"ח האופייניים ולא כסיפור מציאותי.
א. כיצד קורה שכל המשפחה או רובה הולכת באותו אופן - אפילו כשיש נטיה תורשתית ליציבה והליכה באופן מסויים בד"כ היא עוברת רק לחלק מהצאצאים ( אני אינני מכיר תכונה מורשת כזו שתהא דומיננטית ) והדרך לטפל בזה היא להורות ולחנך ללכת עקב בצד אגודל ולא לקשור את הרגליים...
ב. מה מיהר להם שהיו הולכות כולן באופן זה - המהוה מן הסתם בסיס ללעג של הציבור ?
ג. מה פתאום הלכו בפסיעות גסות באופן כה קיצוני שנשרו הבתולים ? ואם נשרו מה אכפת, הרי זה כמוכת עץ ?
האם יש איזשהו הסבר ראוי לכל הסיפור המוזר הזה ?
אשמח לקרא
נ.ב : מצטער שלא הייתי בשבוע האחרון בפורום לכן רק הבקר הגעתי לדף סג, אבל רק אתמול קמתי מהשבעה של אמי ז"ל.