לשון הגמרא (ברכות נב, א): "שאני עיולי יומא מאפוקי יומא וכו'", ופרש"י: "קידוש עיולי הוא והבדלה אפוקי היא" - ובשלמא הא דהבדלה אפוקי היא, ניחא, אבל הא דקידוש עיולי הוא (בקידוש הוא מקבל שבת), צע"ג, שהרי בדרך כלל קידוש הוא אחרי צאת הכוכבים, ואפילו אם עושה קידוש מבעוד יום כתב הריטב"א (ברכות נא, ב): "כיון שנטל הכוס על מנת לקדש נאסר במלאכה וכו'", וזה קודם שמקדש, ואע"פ שלשון הרשב"א (שם) גם כן לגבי קידוש מבעוד יום: "הרי הוא אסור במלאכה משעה שהוא אומר קדושה על הכוס וכו'", מ"מ לא מסתבר דהכא איירי בגוונא דלא שכיחא, כשמקדש מבעוד יום?