יש לומדים מהסוגיה אצלנו להתיר כל רצון היולדת, משום "יתובי דעתא".

אבל בפשטות אינו כן. שבדוגמה בגמרא יש סברה רפואית (גם אם שגויה), שע"י האור יראו וישימו לב.

לפי זה יתירו כל מה שיש בו סברה של תועלץ רפואית, שבכך תתיישב דעתא. אבל מה שלא קשור לרפואה - אין להתיר. לדוגמה: להביא מלווים נוספים, להדליק מוזיקה וכדומה.

אמנם יתכן שיש תועלת במלוה אחד, כי צוות הרופאים והמיילדות בדרך כלל מטפלים בכמה יולדות ועוברות מזו לזו, ולא שמים לב למצבה בכל רגע. וגם יש פיזור הדעת מרוב הנשים, שכל אחת עם רקע שונה והו', והרופאים לעתים עייפים במשמרות ארוכות. וע"י מלווה צמודה - יש השגחה רצופה מיוחדת, ותשים לב בכל דבר חשוד וכו'. ובפרט דולה שיש לה ניסיון ומומחיות.

אבל מוזיקה, עמעום אורות לאוירה וכו' אין ללמוד מכאן להתיר.