ר"ל ור' יוחנן נחלקו בגמרא בהסבר המשנה "פרת חטאת ששרפה חוץ מגתה" שלדעת ר"ל הכוונה מחוץ למקום שבדוק שאין תחתיו קבר התהום ולדעת ר' יוחנן כל א"י בדוקה מקבר התהום ולכן ביאר שהכוונה ששחטה בתוך חומת ירושלים

הגמרא מבארת שמחלוקתם שורשה הוא בשאלה האם ירד מבול בא"י? לדעת ר"ל ירד ולכן חוששים לקבר התהום ולדעת ר' יוחנן לא ירד מבול בא"י ולכן לא חוששים.

בהמשך הגמרא בדף קי"ג: שואל ר"ל את ר' יוחנן לשיטתך שלא ירד מבול בא"י כיצד תסביר את הפסוק מכל אשר בחרבה מתו בפשטת הכוונה שכל מי שהיה ביבשה מת מהמבול כולל בא"י?

ומשיב לו ר' יוחנן שבשאר הארצות מתו מהמבול עצמו ואילו בא"י מתו האנשים מחום המבול שהגיע משאר הארצות

ויש לשאול לעיניננו שהשאלה הבסיסית היא האם חוששים לקבר התהום מה משנה הסיבה שמתו כל האנשים שהיו בארץ ללא שהיה מי שיקבור אותם שהרי כולם מתו. וא"כ לא משנה אם הסיבה היא מבול או כל סיבה אחרת בפועל ישנם הרבה גופות שלא ניקברו וזה החשש של קבר התהום. וא"כ מדוע ר' יוחנן לא חשש לכך?