רש"י
"סתמא אחרינא - בית הלל חשיב כסתמא"

והרע"ב כתב ביבמות פרק ג משנה א:
ב"ש אומרים יקיימו ובית הלל אומרים יוציאו - בגמרא מפכינן לה, בש"א יוציאו ובה"א יקיימו. דבכל מקום ב"ש לחומרא וב"ה לקולא חוץ מהמקומות הידועים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל, והכי אמרינן בעלמא, ב"ש במקום ב"ה אינה משנה, כלומר, כל היכא דאשכחן במשנה בית שמאי מקילין, וב"ה הוא שדרכן להקל ונמצאו עתה בית שמאי עומדים במקום בית הלל, אינה משנה ומשבשתא היא וצריך להפכה, אלא אם כן היא מהמשניות הידועות שהם מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל. ובמסכת עדיות מני לה בשם רבי אליעזר מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל:

מחילה על השאלה , ממה נפשך , אם "אינם נחשבים" עד כדי כך שדעתם 'כאילו' לא נאמרה כלל , מדוע בכלל להביא את דעתם ואולי ראוי היה לגונזם וירדו בתהום הנשיה. אם רבינו הקדוש בחר להביאם בכל פעם , מדוע היחס "המשפיל" (מחילה אבל זו התחושה) הזה ?