הגמרא מביאה מחלוקת ר׳ יוחנן וריב"ל לעניין סמיכת גאולה לתפילה ערבית. לר"י צריך לסמוך, לריב"ל לא צריך.
בבירור נקודת המחלוקת עונה הגמרא על דרך הסברא ועל דרך הפסוק.

א. בסברא: ר"י סובר שמאורתא חשיב גאולה ולכן יש לסמוך גם אז, ואילו לריב"ל לא חשיב עד הבוקר. ולא ברור למה הוא פוסק להקדים ערבית, הרי סו"ס אין לו סברא מחייבת להקדים ק"ש אז למה לא? למה על הדרך הזו הוא נוקט מחלוקת למעשה? לכאורה לשיטתו בסברא זה לא משנה, וכי יש איסור לסמוך אפילו אם נאמר שלא הייתה גאולה מאורתא?!

ב. בפסוק: שניהם לומדים היקש ולשניהם מקיש שכיבה לקימה. לר"י כשם שבבוקר זה ק"ש ואח"כ תפילה אז כך גם בערבית. ולריב"ל כשם שבבוקר ק"ש סמוך למיטתו אז כך גם בערבית.
המהלך של ר"י הגיוני שהרי לכולי עלמא יש לסמוך גאולה לתפילה של שחרית, והסדר הזה הוא מהותי, ואז בא ההיקש ומלמד שאף בערבית יש לעשות כן, וזה גם מתיישב יפה עם הסברא שלו.
המהלך של ריב"ל לא מובן לי. הרי גם לשיטתו בבוקר צריך לסמוך גאולה לתפילה (וראו רש"י ד"ה זה הסומך בשביל מקור) שהרי זה לכ"ע, ואעפכ הוא לא נוקט את זה כדבר המהותי להקיש לערבית. אלא מה הוא נוקט? את העובדה שק"ש סמוכה למיטתו, אבל זה הרי בסיס מופרך כי זה תופעת לוואי של החובה לסמוך גאולה לתפילה - זה כמו שתהיה חובה לאכול תפוח ואז תפוז בגלל ערכם התזונאי, ומזה נבוא להקיש שצריך להקדים צבע ירוק לצבע כתום, והרי ההקדמה הזו היא מקרית לחלוטין!! איך עולה על הדעת להקיש דבר כזה? זו שאלתי על ריב"ל, ואיני יודע היכן לחפש תשובה לדבר.

אשמח לתשובות או למקורות. אני לא יודע איפה לחפש.
תבורכו!