משנה: מי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום.
ובגמ': ושמואל אמר לא אמר כלום לביתו אבל לתחתיו של אילן מצי אזיל ונעשה תחתיו של אילן חמר גמל בא למדוד מן הצפון מודדין לו מן הדרום בא למדוד מן הדרום מודדין לו מן הצפון.
האם נכון לומר שכל הסוגיה אליבא דמאן דאמר אין ברירה (ואפי' בדרבנן)?
או שאני מפספס משהו, כי לא ראיתי מישהו שמזכיר את זה.
אולי ברירה שייך רק עם תנאי כמו הסוגיא של מתנה אדם על עירובו (לעיל לו: - לז:).