של רבא ורב יוסף
רָבָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף בַּר חָמָא הֲוָה לֵיהּ מִלְּתָא לְרַב יוֹסֵף בַּהֲדֵיהּ כִּי מְטָא מַעֲלֵי יוֹמָא דְכִיפּוּרֵי אֲמַר אֵיזִיל וַאֲפַיְּיסֵיהּ אֲזַל אַשְׁכְּחֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ דְּקָא מָזֵיג לֵיהּ כָּסָא אֲמַר הַב לִי וְאֶימְזְגֵיהּ אֲנָא יְהַב לֵיהּ מַזְגֵיהּ כִּדְטַעְמֵיהּ אָמַר דָּמֵי הַאי מְזִיגָא לִמְזִיגָא דְּרָבָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף בַּר חָמָא אֲמַר לֵיהּ אֲנָא הוּא אֲמַר לֵיהּ לָא תִּתֵּיב אַכַּרְעָיךָ עַד דִּמְפָרְשַׁתְּ לִי הָנֵי קְרָאֵי מַאי דִּכְתִיב וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲמַר לֵיהּ אִם אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ כְּמִדְבָּר זֶה שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין בּוֹ תּוֹרָה נִיתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה וְכֵיוָן שֶׁנִּיתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה נְחָלוֹ אֵל שֶׁנֶּאֱמַר וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וְכֵיוָן שֶׁנְּחָלוֹ אֵל עוֹלֶה לִגְדוּלָּה שֶׁנֶּאֱמַר וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת וְאִם מֵגֵיס לִבּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא וְאִם חוֹזֵר בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כׇּל גֶּיא יִנָּשֵׂא
רב יוסף נפגע במשהו מרבא והתרעם עליו. הגמרא אינה מוסרת מדוע.
ברור לרב יוסף שאם רבא טורח למזוג לו שהוא מבקש את מחילתו. יין מזוג בהרבה מים פירושו שמבקש הוא הרבה 'דעת חכמה' המשולה במים, מזוגה במעט יין כלומר במעט סוד מסודות התורה כאשר הסוד מוסיף טעם לחכמה.
מבקש הוא אפוא לרמוז לרבא שהדרך לפיוסו עוברת באופן זה שיוסיף לו איזה הסבר בבחינת סוד על הסבר בסיסי. לכן הוא מבקש מרבא הסבר על הפסוק בפרשת חוקת שמשמעו הבסיסי הוא כל מה שמובן מהפסוק ( למעשה פסוק וחצי ) עצמו לבדו. אם נלמד כרבא את הפסוק נלמד אותו כך :
וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲמַר לֵיהּ אִם אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ כְּמִדְבָּר זֶה שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין בּוֹ תּוֹרָה נִיתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה וְכֵיוָן שֶׁנִּיתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה נְחָלוֹ אֵל שֶׁנֶּאֱמַר וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וְכֵיוָן שֶׁנְּחָלוֹ אֵל עוֹלֶה לִגְדוּלָּה שֶׁנֶּאֱמַר וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת וְאִם מֵגֵיס לִבּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא
כך 'מסביר' רב יוסף לרבא ברמז מהסברו של רבא עצמו מדוע התרעם עליו וגרם לרבא תחושת השפלה, כי רבא הגיס לבו ברב יוסף.
רבא הבין את הרמז, והוסיף הסבר נוסף שאינו כתוב בפסוקי פרשת חוקת אלא בישעיה, וְאִם חוֹזֵר בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כׇּל גֶּיא יִנָּשֵׂא, ובכך ריצה את רב יוסף ע"י תוספת זו שהיא כתוספת היין למים ומשנה את כל מסקנת הכתוב וסיומו להופכו לטובה.
ושמא הדברים רמוזים גם בשמו של רבא שהוא בר יוסף בר חמא, אל תיקרי חמא אלא חמר, כלומר הוסף משהו - מעט יין, להרבה מים. וזהו רבא שידע לעשות זאת.
כך אני מבין את הסיפור כולו.