דף נד ע"ב- המספר 400 ברחבי הש"ס (ואולי גם בתורה).
בגמרא מסופר על רבי פרידא שהיה לו תלמיד "קשה הבנה", ורבי פרידא לימדו כל דבר 400 מאות פעם. כמובן שהמספר נראה מוגזם ולא סביר, מה שאומר שככל הנראה המספר 400 מהווה מספר טיפולוגי המסמל ריבוי גדול, כמו שאנחנו אומרים "מליון פעם" ולא באמת מתכוונים ל"מליון", אלא הכוונה להרבה מאוד. יש מספר דוגמאות לזה ברחבי הש"ס (בטוח נשמטו לי כמה דוג', אם מישהו זוכר עוד דוגמאות, אשמח שיכתוב) לדוג':
1. פסחים צד ע"א: "מצרים היא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה".
2. שבת לא ע"א: הסיפור על ההוא שניסה לעצבן את הלל בערב שבת והפסיד "ארבע מאות זוז".
3. שבת פ ע"ב: רב ביבי היה מושח את בתו בשמנים מיוחדים ולקח עליה נדוניא של 400 זוז.
4. ר"ה כב ע"ב: שכרו עדים פסולים ב400 זוז.
5. מגילה ג ע"א: כשתרגמו את הנביאים, ארץ ישראל הזדעזע 400 פרסה על ארבע מאות פרסה (כמו ארץ מצרים שהובא בפסחים צד ע"א).
6. יבמות קח ע"ב: שכרו בני אדם להעיד שקר ב400 זוז.
7. כתובות סו ע"ב: פסקו לבתו של נקדימון בן גוריון 400 זהובים לבשמים בכל יום.
8. כתובות קיא ע"א: יוסף הטריח את אחיו שיסחבוהו בארון 400 פרסה.
9. סוטה מט ע"ב: בסיפור של הורקנוס ואריסטובלוס והחזיר שנעץ ציפורניו בחומה, א"י הזדעזעה 400 פרסה.
10. גיטין נז ע"ב: אספסיינוס הרג 400 ריבוא.
11. שם, נח ע"א: חרבו 400 בתי כנסת ובכל אחת 400 מלמדי תינוקות שלכל אחד מהם היה 400 תלמידים.
12. קדושין ע ע"ב: היה לפשחור 400 עבדים.
13. קדושין עו ע"ב: היו לדוד 400 ילדים מנשים יפות תואר.
14. ב"מ נט ע"ב: החרוב בסיפור של ר"א בן הורקנוס, נעקר 400 אמה.
15. מנחות מד ע"א: אדם שילם לזונה 400 זהובים.
מדוע המספר 400 נבחר כסימן למספר גדול? נראה (וכמדומני שכבר המהר"ל כותב את זה) שזה בגלל שהאות הכי "גדולה" בעברית זאת האות "ת", שערכה בגימטריה היא 400.
אינני בקיא מתי החלו להשתמש בגימטריה, אם היה שימוש בגימטריה בזמן אברהם אז דבריו לעפרון שהוא מוכן לשלם על מערת המכפלה "ארבע מאות שקל כסף" מקבל משמעות נוספת. אין פה סתם זריקת מספר, אלא אברהם אומר לעפרון- אני מוכן לשלם לך סכום כסף גדול מאוד, הסכום שמסמל הכי הרבה (כמו שהיום אומרים "מליון שקל") זה 400. וכן מה שהלכו עם עשיו 400 אנשים. ואולי זה מה שהקב"ה אומר לאברהם, שבנ"י יעבדו במצרים 400 שנים, למה דווקא 400? כי 400 זה מספר המסמל ומהווה תקופה ארוכה מאוד.