ורבא אמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה ושייריה נאכלין "ואינה צריכה מנחת העומר אחרת להתירה".

מהלשון היה משמע שצריך להביא עוד מנחת העומר להתיר חדש בישראל, ובא רק לאפוקי מריש לקיש דאמר דמנחה ראשונה זו נקמצת מיד אבל אינה נאכלת עד שתבוא המנחה השניה, קמ"ל רבא דנאכלת מיד.

אבל זה אינו דהרי סברת רבא דמנחת עומר לאו דבר הראוי לעבודה היא, ואין מחשבה פוסלת בה, והמנחה הראשונה היא המכשירה חדש לכל ישראל ואין כלל מנחה אחרת. רק נקט לישנא דריש לקיש א"צ אחרת להתירה, והאמת שא"צ כלל אחרת. אילו היה סובר רבא דמנחה זו אינה עולה להתיר, אכן לא היתה נאכלת.