עף על הדף

סימן: עילוי טעים

המקדש על היין בשבת או בחג, אם טעם מן היין מלא לוגמיו— יצא ידי חובת קידוש, ואם לאו — לא יצא.

מדברי הגמרא משמע שיש למלא את הפה כולו, אך למעשה - מסוגיות נוספות (יומא פ, א; פסחים קז, א וראה תוס' על אתר ד"ה "אם טעם מלא לוגמיו") אנו לומדים שמספיק שיראה כאילו פיו מלא, גם אם רק חלק ממנו מלא באמת. (כלל זה חשוב גם למי שזקוק לשתות לשיעורין ביוה"כ וכדו' ועליו לשתות פחות ממלא לוגמיו).

וכך נפסק גם להלכה (שו"ע או"ח רעא, יג).

כיצד למדוד את ‘מלוא לוגמיו’?

שיעור זה הוא חצי ממלוא הפה, וממילא משתנה מאדם לאדם.

ניתן למדוד זאת בקלות: למלא את הפה במים, ולירוק לתוך כוס חד פעמית.

את המים הללו יש לחלק בשווה עם כוס חד פעמית נוספת. כמות זו (שבכוס אחת) היא שיעור ‘מלוא לוגמיו’
(עפ"י מו"ר הרב רימון שליט"א).

היסוד הרוחני שניתן ללמוד מהכלל ההלכתי הזה הוא שגם אם בפנים אנו מרגישים כאב וחוסר, כאשר אנו מודים לה' ומברכים אותו "על כוס יין מלא כברכת ה'", אנו בוחרים להתמקד בחיובי, בטוב במלא.

בכך אנו קובעים את היחס בין עיקר לבין טפל.

הרב יהודא ליאון אשכנזי זצ"ל ("מניטו"), שהיום חל יום הזיכרון שלו, נהג לומר שיסוד היהדות הוא האופטימיות.

האמון בטוב האלוקי שמוביל אותנו, דרך כל החסרונות והמשברים, אל הגאולה השלמה.

כשאנו מקדשים על היין בכל שבת, כדאי להיזכר ביסוד המרכזי הזה.


---
אהבתם? העבירו הלאה! ❤️
---
מאירים את הדף - עומק אמוני קצרצר מתוך הדף היומי
להצטרפות:

https://chat.whatsapp.com/DMOadyEoe4dIppjn4BGGb4