לשיטת הבבלי לא מיחו חכמי ישראל במיכל בת שאול על שהניחה תפלין ובאשת יונה בן אמתי שעלתה לרגל.
א. מדוע הגמרא טורחת לקרא לשאול כושי ( זהה בגימטריא עם הכולל ). מה הסיבה שלא נקרא כאן שאול ? מדוע אין מיכל נקראת אשת דוד הרי לא רק בת שאול היתה אלא גם אשת דוד ?
ב. מדוע היה על החכמים למחות בהן ( לו לא נהגו כשורה, וכפי שמובא בירושלמי ובפסיקתא ), הרי בעלה של אשת יונה היה נביא, ואם כבר, צריך היה הוא למחות בה ראשון, והיות ונביא ה' לא מחה משמע שמותר היה לה לעשות כן !? וכך גם לגבי מיכל, הרי או שאול אביה או אף דוד המלך ע"ה יכלו והיו צריכים למחות בידה, ואם הם לא מחו ומשמע שמותר היה לה לנהוג כן, איך יעזו החכמים להוכיחן בפני המלכים - אביה ובעלה, שזו אולי אפילו חוצפה כלפי המלכים ?
ג. מדוע דווקא הן ומשמע גם - רק הן - נהגו כך, בניגוד לשאר הנשים, והרי גם אם רשות היתה בידן לעשות כן ( לדעה הסוברת כך ), לא מצאנו שהנשים הרבות שבאו ברגלים לביהמ"ק הקריבו עולות אלא רק הביאו ( באמצעות בעליהן ) את חובותיהן ( חטאות...וקינים וכדו' ) ושמחו בשמחת החג ושמחת בית השואבה כולל בביהמ"ק.
מדוע היה כ"כ חשוב להן הדבר באופן אישי יותר משאר נשים ?
ד. ניחא מיכל בת שאול הניחה תפילין לעצמה, אבל אשת יונה הרי נזקקה לכהן להקריב קרבנה. מדוע צריך היה למחות בידה כשאפשר היה פשוט לא להסכים לקבל את קרבנה ?