מקור

הנחת תפילין לאשה - מיכל בת שאול

האם מותר לאשה להניח תפילין היום. לפי שיטת האשכנזים וכמסופר בגמרא על מיכל בת שאול.

תוכן התשובה:

בס"ד

בימינו לא נהגו הנשים ללבוש ציצית ותפילין.
בבן איש חי (לך לך יג) כתוב כי נשים ששומעות תקיעת שופר ויושבות בסוכה או מנענעות בלולב וכד' - יש להם שכר על כך אע"פ שזו מצווה שהזמן גרמא. אף על פי כן אין להן ללבוש תפילין וציצית על פי דברי האר"י ז"ל שהאריך בענין זה בכמה וכמה מקומות (פע"ח ציצית ב' שער הכוונות דרושי התפילין ה' עץ חיים לד א מב. פע"ח תפילין ז')

ובמסכת תפילין (פרק א') כתוב כי "מיכל בת שאול היתה מנחת תפילין" (וכן בעירובין צו, ירושלמי עירובין נט.). וזה דבר מיוחד שהיה מתאים לשורש נשמתה של מיכל שהיה מעולם מיוחד שאינו מתאים לרוב הנשים בימינו.

דבר זה מתגלה בהתנהגות המיוחדת של מיכל כפי שמתואר בפסוקים ובמדרש כשהבריחה את דוד בעלה משאול אביה. זו לא היתה משימה פשוטה, והדרך שהיא נחלצה מהתסבוכת המשפחתית בין בעלה ואביה. זו היתה דרך שאינה מצויה אצל נשים. (מדרש תהילים מזמור נט).

על אף יופיה המיוחד התנהגה מיכל בת שאול בכמה וכמה דברים בצורה שיותר מתאימה לגברים מאשר לנשים. כך בתיאור של התנ"ך על התאהבותה בדוד, שהוא תיאור יחיד בכל התנ"ך כולו, והוא לא מוזכר על שום אשה בתנ"ך. סיבת הענין היא כי "דרכו של איש לחזר אחרי אשה ואין דרכה של אשה לחזר אחרי איש".

זו כנראה היתה אחת הסיבות שבעת נישואיה לפלטי – לא היו בניהם כלל יחסי אישות. (סנהדרין כא.) זו לא הסיבה היחידה אבל שורש נשמתה מסביר את התופעה.

אולי זו היתה אחת מהסיבות שבגללה לא היו לה בנים עד יום מותה. גם פה זו לא הסיבה היחידה אבל גם פה שורש נשמתה מסביר את התופעה.

שים לב לדבר מאוד עצוב - כל הילדים של מירב אחותה שגודלו על ידי מיכל, נהרגו בסיפור העצוב של הגבעונים.

ולמה?
כי בכל מקום מי שנותן חיים לבני אדם אלו "הנשים" ממשיכותיה של חוה שהיתה "אם כל חי". אשה ששורש נשמתה אינה מ"עולם הנשים" – לא יכולה להמשיך חיים לילדים.

וכך כתב בספר עשרה מאמרות - מאמר העיתים - סימן יב "ולא על חנם היתה מיכל בת שאול מנחת תפילין כיון שלא היה לה ולד עד יום מותה".

דברים אלו ואחרים היו בודאי חלק מהסיבות שבגללם כתב הרמ"א בסימן לח סימן ג בענין התפילין ש"אם הנשים רוצין להחמיר על עצמן - מוחים בידן"

בהצלחה

התשובה התקבלה מהרב שמואל אליהו,
יח בחשון התשסג, 24 באוקטובר, 2002