שאין ראיה לדבר ( מהכתוב בתורה ) זכר לדבר ( מצירוף פסוקים שחלקם מהנביאים וחלקם מהכתובים ). הגמרא מחפשת ראיה לכך שבודקים לאור הנר, אף כי אור הנר יפה לכך, ואין ראיה לכך מהכתוב :
א. מדוע צריך ראיה מפסוקים לדבר שברור מהמציאות, כפי שמסבירה הגמרא עצמה בהמשך הדברים ?
ב. וכי כיצד בדקו בתקופת בית ראשון לפני שנכתבו הפסוקים המאוחרים הנזכרים באסמכתא הבנויה כהיקש, וכי לא בדקו לאור הנר, הרי זה מפני שהוא יפה לבדיקה, אם כן מה זה משנה שאין לכך מקור בכתוב בתורה הרי גם לא צריך לכך מקור כפי שבתקופות הקדומות לא נזקקו לראיה מהכתוב ואף זכר לא היה ?