סיפור - על רבי יוסף רפאל חזן, בעל 'חקרי לב', מגדולי חכמי איזמיר שבטורקיה ששימש דיין וידוע היה גם בפקחותו הגדולה. שלושה סוחרים יהודים הגיעו לעירו בערב שבת קודש. הם היו שותפים במסחרם ותחת ידם צרור כספם. מכיוון שלא היה להם שום מכיר בעיר ולא ידעו על מי לסמוך, החליטו כי "כספים אין להם שמירה אלא בקרקע", וטמנו את הצרור תחת עץ התאנה שעמד בצידי העיר, ותכננו להוציאו מיד עם צאת השבת. במהלך השבת , חמד אחד השותפים את הכסף והעלימו ובמוצ"ש כאשר שבו אל העץ גילו כי הכסף נעלם. היה ברור להם כי אחד משלושתם הוא הגנב ובצר להם לאחר ניסיונות כושלים עם דיין נוכרי מדייני העיר , שלחם הדיין אל הרב חזן עם מכתב ובו בקשת הנכרי להוציא דין האמת לאור. תשובת הרב חזן "מדוע שלח אתכם השופט אליי, וכי נביא אני או בן נביא?! מאין לי לדעת מי מכם דובר אמת ומי הוא השקרן? חזרו אליו ואמרו לו כי אין בידי לפתור את התעלומה".
רגע קצר לאחר שיצאו מחדרו , יצא אליהם הרב חזן ואמר להם "הציגו נא בפניי שוב את טענותיכם, אולי בכל זאת אוכל לפתור את העניין". נכנסו אליו השלושה ותיארו בפניו את המעשה ולאחר שסיימו אמר "פליאה גדולה יש לי על השופט ששלח אתכם אליי, הרי אין בי רוח נבואה ואיני חוקר כליות ולב, ומדוע חושב הוא שאוכל לדעת מי הגנב?!" ושלחם מחדרו ולאחר מספר דקות ביקש הרב מאחד מתלמידיו שיקראו שוב לשלושה שהיו מבולבלים מהתנהגות הרב אבל חזרו מפאת כבודו ומצוקתם הגדולה.
לאחר ששמעם שוב , אמר להם הרב "סלחו נא לי על אשר אני מטריח אתכם בשלישית, אולם אבקש שוב לשמוע מכם את דבר הגניבה". גוללו הסוחרים שוב את המאורע כולו והרב הקשיב להם בקשב רב, ושוב חזר על תמיהתו והשתומם על השופט כבראשונה ובשנייה. בסיום דבריו, נטל הרב דף ורשם בו כמה שורות, קיפל את המכתב וחתמו, ואמר לסוחרים: "כשם שהשופט שלח אליי מכתב, כך אני משגר אליו מכתב בחזרה. מסרו נא לו את מכתבי ויעשה כרצונו". חזרו הסוחרים לשופט ששאלם כיצד פסק הרב חזן והסוחרים תיארו את מה שעברו אצלו הרב חזן ואז סיפרו כי בידם מכתב מהרב. הדיין פתח את המכתב ובו ציין הרב חזן בשם אחד הסוחרים כי הוא הגנב ותחת איומים , אכן הודה הגנב. לאחר מכן , כאשר הגיען אל הרב לברר מניין ידע מי הגנב ענה הרב "כשבאו אליי שלושת הסוחרים ראיתי כי שניים מהם מהלכים בבטחה ורק אחד מהם הולך ברגליים כושלות. תחילה חשבתי שמא חולשה נפלה עליו, אולם כאשר אמרתי שאין בידי לפענח את התעלומה, ראיתי כיצד הוא יוצא בריצה קלה ובהקלה עצומה. התחלתי לחשוד בו, אולם מכיוון שלא ניתן לפסוק דין על פי חשד, ניסיתי אותו פעמיים נוספות, ובכל פעם ראיתי שהוא נכנס אליי בפחד ובהיסוס ויוצא בזריזות. הבנתי שהלה חושש שמא ייתפס כגנב ויוצא בשמחה על שסודו לא נגלה. לאחר שהחשד התבסס, כתבתי לך את השערתי, והנה התברר כי צדקתי"