על הקשר שבין חמץ לטומאה ניתן לומר כי החמץ הרי מבטא את הגאוה הפסולה ובפסח חומרת האיסור הוא משום שאנו מחשיבים אותו וכך גם ענין החציצה בטהרה.
כאשר האדם מחשיב את עצמו מעבר למדה הנדרשת , הוא למעשה מהווה חציצה בינו לבין קונו וכדברי הגמרא במסכת סוטה ה.
"אמר הקדוש-ברוך-הוא: אין אני והוא יכולים לדור בעולם, שנאמר (תהילים קא, ה): "גְּֽבַהּ־עֵ֭ינַיִם וּרְחַ֣ב לֵבָ֑ב אֹ֝ת֗וֹ לֹ֣א אוּכָֽל"
חשיבותו של החמץ בפסח יוצרת את חומרת האיסור וחשיבותו של הגורם החוצץ , יוצרת את מניעת תהליך הטהרה.
רעיון זה לענ"ד , מבקשת המשנה שלנו למסור לנו בעצם החיבור בין החמץ לטומאה וללמדנו כי כאשר אנו מבקשים להתחבר לבורא , אנו חייבים לפנות לו מקום בתוכנו ולהקשיב לו כדי שיקשיב לנו.