מסופר אצלנו בדף על יהודה והלל, בניו של רבן גמליאל.

מדובר בדור שלישי של האמוראים.

רבי העמיד את בנו, רבן גמליאל, כנשיא. מימרה משמו מובאת במסכת אבות (ב',ב'. יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ וכו').

בניו של רבן גמליאל בנו של רבי נקראו יהודה (ע"ש סבו, רבי יהודה הנשיא) והלל (ע"ש מייסד השושלת, הלל הזקן).

יש אומרים שהלל זה הוא בעל המשנה בפרקי אבות (ב', ג'): "הלל אומר: אל תפרוש מן הציבור, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להישמע וכו'".

לפי זה הסדר מכוון להפליא:
אבות ב' א' - משנת רבי.
אבות ב' ב' - משנת רבן גמליאל בנו.
אבות ב' ג' - משנת הלל בנו של רבן גמליאל בנו של רבי.
(אם לא נאמר ככה - יוצא שמדובר בהלל הזקן. ואז צריך לבאר למה נשנה משנה זו כאן, ולא יחד עם אוסף מימרותיו באבות פרק א').

הסיפורים המופיעים אצלנו שופכים אור חדש אל הוראותיו בפרקי אבות:

אל תפרוש מן הציבור - למרות שמדינא הדבר מותר, כיוון שכך נהגו הציבור כאן התבטל אליהם.

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו - צריך לדון לפי מקומו של כל אחד. ההוראה הכללית משתנה לפי המקום. כשמדובר במקום שאינם בני תורה יש לדון אחרת.

אל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להישמע - אע"פ שהיה יכול לומר להם את הדין שמותר, שם היה הדבר בגדר "דבר שאי אפשר לשמוע", וסופו שישמע להיתר ויבואו להתיר איתו גם דברים האסורים מדינא.