את כמות השמן בנרות קבעו לפי צורך ההדלקה של הנרות בלילות טבת הארוכים. אולם הדבר מוזר מעט כי ברור שגם אז הלילות אינם מגיעים לכדי שלושת רבעי היממה, והרי בערבי פסחים שחלים בער"ש הקדימו את הקרבת התמיד לשעה שבע ומחצה, ולפי הרמב"ם נפסק שהקטרת הקטורת של בין הערביים והטבת הנרות קודמת לתחילת הקרבת קרבן הפסח, א"כ משעה ראשונה של היום עד אז יש רק 7/24 שזה רק מעט יותר מרבע יממה שדלקו הנרות בימים אלו ביום ( לשיטת הרמב"ם, כי לרש"י היו כבויים ביום חוץ מהמערבי ), ואילו בלילי ימים אלו דלקו כמעט שלושת רבעי היממה, אם כן הכיצד הספיק השמן לנרות בלילות של ימים אלו, ומדוע לא העריכו את כמות השמן הנצרכת לפי ימים אלו ?
אמנם יש לחשב את חשבון הזמן המדוייק כי גם בשאר ימות השנה לא הטיבו בין הערביים אלא שעתיים יותר מאוחר מערבי פסחים ואינן שעתיים של שעון אלא זמניות ותמיד היה ה'לילה' ארוך מה'יום' לגבי הדלקת הנרות בשיעור משמעותי ובכ"ז כמות השמן היתה קבועה ורק עובי הפתילות הותאם למשך זמן הבעירה הנצרכת והתאמה זו היתה מומחיות מיוחדת.
מי מוכן לעשות השוואת חשבון זמן מדוייקת ?