חלב מנא לן ? אמר ר' יוחנן משום ר' ישמעאל ומטו בה משום רבי יהושע בן חנניה : דאמר קרא {ויקרא יז-ו}: והקטיר החלב לריח ניחוח לה' - חלב אע''פ שאין בשר.
אך בהמשך הדיון מובא :
רבי יוחנן דידיה אמר : אמר קרא : לריח ניחוח - כל שאתה מעלה לריח ניחוח.
דרשות הגיוניות של הכתוב הן לחם חוקם של לומדי התוה"ק. הן הבסיס ללימוד ההלכה. למרות זאת, לא הסתפקו החכמים בלימוד של דרשות הגיוניות כאלו, אלא דאגו להעברה שלהן במהלך הדורות.
האם ר' יהושע בן חנניה חידש את הדין של 'חלב אע''פ שאין בשר' ? יש להניח שלא, אלא רק את אופן הסקת דין זה מהכתוב, בעיקר אם נשתכח ולא זכר אלא הוא.
אולם בהמשך מסיק ר' יוחנן מהכתוב שגם על שאר האימורים העולים לריח ניחוח כשאין בשר זורקים את הדם, למרות שלא היתה לו מסורת קודמת לכך.
משמע - אם אני מבין נכון - שההלכה עצמה היתה ידועה לו והוא רק חידש את המקור לה שלא זכרוהו באי ביהמ"ד.
חשיבות הדברים היא בכך שדרשות אלו של הכתוב הן דרשות הגיוניות אפשריות אך לא מוכרחות. אין הכרח הגיוני לדרוש מסקנות אלו מהכתוב אף כי מסקנות אלו אפשריות, ובאו החכמים שידעו את ההלכה מכבר והורו שההלכה נלמדת מהכתוב.
נשאר כמובן לשאול, האם במקרים כאלו זה גם לימוד 'דאורייתא' או שהלימוד עצמו הוא אסמכתא בלבד.
אשמח לקרא מה דעת הלומדים.