כשראו שהכהנים מסתכנים בנפילה ושבירת רגלים בעת ריצתם במעלה הכבש תקנו את הפייס.
מוזר הדבר, הרי רוחב הסובב של המזבח היה חמישה טפחים בלבד ( פחות מחצי מטר ) בגובה שש אמות ( כשלשה מטרים ) ולא נפל שום כהן בעת עבודתו מהסובב על היסוד או ארצה ולא שבר אף אחד את רגליו ולא תיקנו לעשות מעקה לסובב, ובמיוחד מוזר הדבר לשיטת רש"י הסובר ( הן בפירושו לזבחים סב,א וכן בסוכה נד,ב ובפירושו לתורה ) שכרכוב המזבח הוא גם כמין מעקה קטנטן שנעשה לשפת גג המזבח כדי שלא יחליקו הכהנים בעת הילוכם שם סביב מקום המערכה ( ויפלו מגובה 9 אמות כלומר 4.5 מטרים !, ושם היה רוחב שתי אמות שהן כמטר , אף כי היה צריך להיזהר שם עוד יותר מהאש ומהנסכים שזרמו שם, ולא עשו מעקה גבוה יותר למזבח, ומדוע כאן התקינו תקנה ושם לא, ולשיטת רש"י מדוע לא עשו לפחות כרכוב -מעקה גם בסובב ? ברור לי שביה"ד של הכהנים שבביהמ"ק חינכו את הכהנים חוץ מלהיות זריזים גם להיות מתונים ולהלך עקב בצד אגודל בלבד גם אם בהליכה מהירה שהיא כמעט ריצה, ולהיזהר מאד מדחיפת חבריהם, ואולי ( אעפ"י שלא ראיתי מקור לכך ) אף היו משגיחים ושומרים שזה היה תפקידם, למנוע אסונות כאלו.
אגב, הגר"א חשב שבמזבח העתיד יעשו אכן 'גבול' למזבח, כלומר הרחבת מעקה לסובב וכנראה מפני שהבין את סכנת ההחלקה והנפילה ( גם אם אני סבור שהסבר הדברים שם אינו כהסברו. ראה הפרק שהוספתי במאמרי על השינויים במבנה המזבח בזבחים סא, על שתי האמות שבמקדש ומידות מזבח העתיד )